"עד שהגעתי לחמניות לא יכולתי להגיד שאמא שלי מתה"

משפחות שאיבדו את אחד ההורים או את שניהם מוצאות את עצמן במשבר מתמשך, כאשר אל האבל מתווספת בדידות ותחושת ניכור מהסביבה, שלא יכולה להבין מה עובר על הילדים וההורה שנותר/אפוטרופוס. הדר קס, שאיבדה את אביה בגיל 14, הקימה את חמניות בשביל ילדים כמוה – מקום בו הם יכולים להיות הם עצמם, לשתף, לתמוך ולהתחזק.

"מעולם לא תיארתי לעצמי שבגיל 40, בשלב כל כך מוקדם של חיי, אהפוך לאלמנה", מספרת שני בר, אם לשלושה ילדים שאיבדה את בעלה תומר לסרטן הלבלב לפני כשנתיים. "זה הותיר אותי עם חור ענק בלב ועם שלושה ילדים שחוו אובדן בגיל בו הם אמורים בעיקר לשמוח, והטרדה היחידה שלהם הייתה צריכה להיות שיעורי הבית." שני מתארת תחושת בדידות עזה שלה ושל ילדיה, כאשר הסביבה לא מבינה את האבל והקשיים הייחודיים שלהם.

"כשילד מאבד הורה, יחד עם הגעגוע והכאב, מתערער עבורו גם העולם שהכיר", מסבירה הדר קס, המנכ"לית והמייסדת של חמניות – המספקת תמיכה חברתית ורגשית למשפחות במצב זה, ומפעילה קבוצות ומפגשים שבועיים בין חברי הקהילה. "המשפחה עוברת תהליכי פירוק והרכבה מחדש ונאלצת להתמודד עם משבר אישי שמביא עמו גם מורכבויות רבות. המשבר שהילד חווה נוגע לכל מעגלי ההתייחסות שסביבו: המשפחה הגרעינית, המשפחה הקרובה, החברים, בית הספר ועוד.

"ההתמודדות מתחילה עם האובדן עצמו, אבל ממשיכה לאורך כל החיים ותלווה את הילד גם כשיתבגר, בכל תחנות חייו – כשיתגייס, כשיקים משפחה משלו. כדי להתמודד עם המציאות החדשה, צריך לעבד את האובדן. זו הדרך היחידה לצמוח מתוך המשבר והכאב – וזו גם הסיבה שהקמתי את חמניות'".

"כאן מבינים מה עובר על ילד שאיבד אבא"

שני ובנה הצעיר נדב הגיעו אל אחד מעשרות המרכזים של חמניות בעקבות המלצה של מורה בבית הספר. במשך כשנה וחצי, נדב הגיע מדי שבוע לקבוצת הילדים יחד עם אמו, שהשתתפה במפגשי קבוצת ההורים. "לפני שהגענו, היו לי לא מעט חששות שזה יתייג אותנו כ'נזקקים' או 'מסכנים' – אבל גיליתי שזה רחוק מהאמת", נזכרת שני. "המקום הזה הוא לא פחות מבית בשבילנו. נדב נמצא בקבוצה של ילדים כמותו, שאיבדו הורה. הוא אומר שרק שם מבינים אותו, אף אחד לא שופט אותו. הוא יכול להגיד מה שהוא חושב וכולם יבינו, כי גם הם איבדו את אבא שלהם. עכשיו הוא גם פתוח הרבה יותר לדבר איתי על אבא, ועל התחושות שלו סביב האובדן.

"אני נמצאת בקבוצה עם הורים אחרים ואנחנו מדברים ומשתפים, כל אחד מהסיפור האישי שלו, וגם על איך לצמוח מהדבר הזה", אומרת שני. "אנחנו מחזקות זו את זו, עוזרות אחת לשנייה להתרומם – גם אם לפעמים זה נראה בלתי אפשרי".

"רציתי שילדים אחרים לא יהיו בודדים כמוני"

את תחושת הבדידות שהיא מדברת עליה, מכירה קס על בשרה: היא איבדה את אביה בתאונת דרכים כשהייתה רק בת 14. "הרגשתי שאני לא שייכת בשום מקום, שלא רואים אותי", היא משחזרת. "חיפשתי מענה בבית ספר, במשרד הרווחה ובמשרדי הממשלה, אבל הבנתי שלא אמצא אותו שם. רציתי שילדים אחרים כמוני לא ירגישו בדידות, וכך הקמתי את חמניות כשהייתי בת 16, ורשמתי אותה כעמותה כשהגעתי לגיל 18".

כיום, מספרת קס, "חמניות הוא הארגון הגדול בישראל המחולל שינוי חברתי באמצעות פעילות שטח, בניית קהילות, מחקר, העלאת מודעות ועיצוב מדיניות. אנחנו מפעילים מרכזים ב-23 רשויות בפריסה ארצית, וצפויים להרחיב את פעילותנו לכ-45 מרכזים עד סוף השנה. אנחנו מתאימים את עצמנו לפי הצורך – עם פעילויות המיועדות גם לחברה הערבית ולסוגי שכול.

פעילות שבועית לילדים

"אובדן של הורה הוא משבר נורא עבור כל ילד – אבל חשוב לדעת שכמו מכל משבר, גם מהאבל הזה אפשר לצמוח ולהתחזק: 25% מנשיאי ארה"ב ו-67% מראשי ממשלת בריטניה איבדו הורה כאשר היו ילדים", אומרת קס. "חמניות נבנה כדי להיות המקום הבטוח, המכיל והעוטף, שבו ילדים יכולים להרגיש חופשיים ולהיות הם עצמם".

"ילד שחווה אובדן מרגיש חריג בחברה, בתחושה שאף אחד מהסובבים לא מבין אותו. קיים קושי להתמודד עם הנושא של מוות והסביבה לא יודעת כיצד להכיל את הסיטואציה החדשה. בחמניות, הילד נעטף הן חברתית והן רגשית, ומוזמן להשתתף בפעילות שבועית שכוללת מפגשי העצמה, משחק, גיבוש, שיח, עיבוד אובדן ופעילויות חברתיות – וכל אלה בקבוצת השווים לו, שיודעים בדיוק מה הוא עובר".

"עבור הילדים, יש שתי קבוצות גיל: בני 4 עד 13, ובני 14 עד 18. כחלק מהפעילות, לכל ילד צעיר ישנו חונך בוגר שחווה גם הוא אובדן – פעילות שמעצימה את הילד הצעיר ואת הילד הבוגר. בעוד המפגשים של הילדים הם מדי שבוע, הפעילות להורים מתקיימת אחת לשבועיים. בכל מפגש יש פעילות מובנית שחלקה משותפת להורים ולילדים, וחלקה מתמקד בפעילות של הילדים עצמם. את הפעילות מלווה צוות מקצועי, מגוון וקבוע, הכולל אנשי טיפול, מנהל מרכז וגם מתנדבים".

מקום בטוח לכל ילד שאיבד הורה

לאחר שגם המדינה הכירה בחשיבותה של העמותה, היא נתמכת כיום על ידי משרד החינוך, קרנות הביטוח הלאומי והרשויות המקומיות; ופועלת בשיתוף פעולה עם כלל הגורמים המלווים את המשפחות, ממערכת החינוך ועד העירייה והרשות המקומית.

"לשמוע את הילדים אומרים 'זה המקום היחידי שבו מבינים אותי', 'אני יכול להיות אני בלי שאף אחד ישפוט אותי', או 'בלי חמניות לא הייתי במקום שלי, חמניות הצילה אותי' – זו התמורה הגדולה ביותר למאמצים שלנו", אומרת קס. "אנחנו ממשיכים לפעול כדי להגיע לכל ילד וילדה בישראל שאיבדו הורה ולספק להם את המקום הבטוח, שיאפשר להם לצמוח למרות האובדן."